מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁנַיִם אוֹמְרִים. נִתְקַדְּשָׁה. וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים. לֹא נִתְקַדְּשָׁה. לֹא תִינָּשֵׂא. וְאִם נִישֵּׂאת לֹא תֵצֵא. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. פָּתַר לָהּ רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁנַים אוֹמְרִים. נִתְקַדְּשָׁה וְנִתְגָּֽרְשָׁה. וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים. לֹא נִתְגָּֽרְשָׁה. לֹא תִינָּשֵׂא. וְאִם נִישֵּׂאת לֹא תֵצֵא. מַה בֵּינָהּ לְקַדְמִיתָא. תַּמָּן הוּחְזְקָה אֵשֶׁת אִישׁ בִּפְנֵי הַכֹּל. בְּרַם הָכָא לֹא הוּחְזְקָה אֵשֶׁת אִישׁ אֶלָּא בִּפְנֵי שְׁנַיִם. לִכְשֶׁיָּבוֹאוּ שְׁנַיִם וְיֹאמְרוּ. זֶהוּ שֶׁקִּידֵּשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
לכשיבואו שנים. כלומר לכשיבאו אחרי' ויעידו על הקידושין דהרי לא היו כאן עדי קדושין אלא אותם שאמרו נתגרשה אח''כ. ובבבלי שם איכא אוקימתא אחריתי:
ומשני תמן הוחזקה באשת איש בפני הכל אבל הכא לא הוחזקה אלא בפני שנים. והן הן שאומרים נתגרשה ולפיכך מהימני:
מה בינה לקדמייתא. לדרבי יוחנן:
פתר לה ר' יוחנן. להאי מתניתא דה''ק שנים אומרים נתקדשה ונתגרשה כו' כלומר דהן הן העדים שהעידו על הקידושין ואמרו נתגרשה אח''כ ובכה''ג לא תצא בעדי הכחשה כדמפרש ואזיל:
מתני'. ברייתא שם בכתובות וקתני דנתקדשה לא תצא וקשיא לרבי יוחנן דמ''ש נתקדשה מנתגרשה:
הלכה: הָאִשָּׁה שֶּׁהָלַךְ בַּעֲלָהּ וּבְנָהּ לִמְדִינַת הַיָּם כוּל'. מָה אַתְּ עֲבַד. כְּעֵידֵי מִיתָה אוֹ כְעֵידֵי גֵירוּשִׁין. אִין תַּעַבְדִּיבָהּ כְּעֵידֵי מִיתָה. פְּלִיגָא עַל רַבָּנִן דְּתַמָּן. אִין תַּעַבְדִּינָהּ כְּעֵידֵי גֵירוּשִׁין פְּלִיגָא בֵּין עַל רַבָּנִין דְּהָכָא בֵין עַל רַבָּנִין דְּתַמָּן. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. וְתַנֵּי כֵן. שֻׁנַיִם אוֹמְרִים מֵת. וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא מֵת. לֹא תִינָּשֵׂא. וִאִם נִישֵּׂאת לֹא תֵצֵא. שְׁנַיִם אוֹמְרִים נִתְגָּֽרְשָׁה. וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא נִתְגָּֽרְשָׁה. לֹא תִינָּשֵׂא. וְאִם נִישֵּׂאת תֵּצֵא. 56a תַּמָּן אָֽמְרִין. לֹא שַׁנְייָא. הִיא מִיתָה הִיא גֵירוּשִׁין לֹא תִינָּשֵׂא. וְאִם נִישֵּׂאת לֹא תֵצֵא. עַל דַעֲתִּין דְּרַבָּנִין דְּתַמָּן נִיחָא. הִיא מִיתָה הִיא גֵירוּשִׁין. עַל דַעֲתָּם דְּרַבָּנִן דְּהָכָא מַה בֵין מִיתָה מַה בֵין גֵּירוּשִׁין. רִבִּי זְעִירָה אָמַר לָהּ סְתָם. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. הַדַּעַת מַכְרָעַת בְּעֵידֵי מִיתָה מֵאַחַר שֶׁאִילּוּ יָבוֹא הוּא מַכְחִישׁ. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. רַבָּנִן דְּתַמָּן כְּדַעְתִּין. כְּמוֹ דְּרַבָּנִן דְּתַמָּן אוֹמְרִים. בְּשָׁעָה שֶׁיָּצָאת בְּעֵידוּת בְּרוּרָה יָצָאת בּוֹ. כֵּן רַבָּנִין דְּהָכָא אָֽמְרִין. בְּשָׁעָה שֶׁנִּיסֵּית בְּעֵידוּת בְּרוּרָה נִיסֵּית. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מִסְתַּבְּרָא דְלָא מִחְלְפָא שִּׁיטָּתִין דְּרַבָּנִן דְּתַמָּן. לֹא מוֹדֵיי רַבָּנִן דְּתַמָּן שֶׁאִילּוּ מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה שְׁנַיִם אוֹמְרִים. מֵת אָבִיהָ מִתּוֹכָהּ. וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים. לֹא מֵת אָבִיהָ מִתּוֹכָהּ. שֶׁהַשָּׂדֶה בְּחֶזְקַת שֶׁלָּרְאוּבֵן. אִילּוּ אָֽמְרוּ שְׁנַיִם. נִתְקַדְּשָׁה וְנִתְגָּֽרְשָׁה וְנִשֵּׂאת. וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא נִתְגָּֽרְשָׁה. לֹא תֵצֵא. יְאוּת.
Pnei Moshe (non traduit)
יאות. שפיר דמיין להדדי הוה דהואיל וניסת קודם שבאו עדים לא תצא דבעדות ברורה ניסת כמו דאמרו גבי שדה אבל עכשיו דאמרו שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה לא תצא דמשמע אפי' באו מקודם לא תצא ואמאי דנימא דאוקי תרי לבהדי תרי ונוקמא אשה אחזקתה. כמו דאמרי גבי שדה והיינו דקאמר לא מסתברא דלא מחלפא שיטתין. על כרחך אי אתה יכול לומר אלא דמחלפא שיטתין דרבנן דתמן:
והכא נמי אילו אמרו בדבריהם כן שנים אומרים נתגרשה ונשאת ושנים אומרים לא נתגרשה לא תצא:
לא כו'. דמי לא מודו רבנן דתמן גבי שדה שאלו משעה ראשונה קודם שהוציאו מראובן באו שנים והעידו שמת אביו של שמעון מתוכה ושני' מכחישין שלא מת אביו מתוכה דודאי אמרינן השדה בחוקתו של ראובן דאוקי תרי לבהדי תרי וארעא בחזקת מרא קיימא:
א''ר יוסי לא מסתברא דלא מחלפא כו' גרסינן וכן הוא התם. כלומר דהשתא מקשה ר''י דברי רבנן דתמן אהדדי והיינו רבנן דתמן של שדה ורבנן דתמן של עדי גירושין:
א''ר חזקיה רבנן דתמן כדעתין. לאו אהני רבנן דתמן דמביא כאן לעיל קאי אלא אהא דאמר בכתובו' פ''ב הלכה ב' וכל הסוגיא זו כתובה שם וברישא דסוגיא איתא להתם כן ראובן אוכל שדה בחזקת שהיא שלו והביא שמעון עדים שמת אביו מתוכה כלומר שהי' בחזקת אבותיו מפקין לה מראובן ומחזירין ליה לשמעון דארעא בחזקת אבהתא קיימא חזר ראובן והביא עדים שלא מת אביו מתוכה שהכחיש עדי שמעון א''ר נחמן בר יעקב אנא אפיקתיה מראובן אנא מחזיר ליה לראובן דאוקי תרי להדי תרי ומחזירין אותה לרשותו של המחזיק שהוציאו מידו. וכעין הא דאמרינן בבבלי פ' חזקת הבתים גבי זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי אנן אחתינן אנן מסקינן ליה ולזילותא דבי דינא לא חיישינן. וקאמר עלה התם רבנן דהכא סברין כן זה לדעת רבנן דהכא. רבנן דתמן שבבבל אמרין משעה שיצאת בעדות ברורה יצאת כלומר דרבנן דתמן פליגי דסברי בשעה שיצאת מראובן בעדות ברורה יצאת דעדיין לא באו עדי הכחשה שלא מת אביו מתוכה והילכך תשאר השדה בחזקת שמעון ולא מהדרינן לה לראובן משום זילותא דבי דינא ע''כ הסוגיא מהתם. והשתא מהדרינן לפרש סוגיא דהכא דקאמר רבי חזקיה רבנן דתמן דפליגי בשדה כדאמרן. כדעתין כדעת רבנן דהכא בשנים אומרים נתגרשה כו' כלומר דרבי חזקיה מפרש הא דרבנן דהכא דאמרי לעיל בנתגרשה דתצא דוקא שבאו עדים קודם שניסת אבל אם אחר שניסת באו עדים ואמרו לא נתגרשה לא תצא וטעמא דבשעה שניסת בעדות ברורה ניסת וזהו כדברי רבי מנחם ברבי יוסי בכתובות התם אלא דרבנן דהכא לא סברי בעדי מיתה כוותיה כדפרישית טעמא לעיל והיינו דאמר רבנן דתמן בשדה כדעתין כרבנן דהכא בעדי גירושין:
הדעת מכרעת בעדי מיתה. דהיינו טעמא דלא תצא בעדי מיתה:
דמאחר שאלו יבא הוא. הבעל מכחיש את העדים שהוא חי בפנינו הילכך אי לאו דברי לה שמת מירתתא ולא אינסיבא אבל בעדי גירושין אפילו כשיבא יכולה היא שתאמר לו גרשתני דהיכא דאיכא עדים דקא מסייעי לה מעיזה בפניו כדאמר התם:
גמ' מה את עבד. מתני' דתרי ותרי הוו דשנים הראשונים אומרים מת בעלך ואח''כ בנך והאחרונים אמרו חילוף הדברים וקתני תצא ובעי הש''ס מה את עבד להא ולאיזה דין מדמית לה:
כעדי מיתה. כדין שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת או כעדי גירושין כדין שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה ולקמן מפרש לה:
וה''ג אין תעבדינה כעדי מיתה פליגא בין על רבנין דהכא בין על רבנין דתמן ואין תעבדינה כעדי גירושין פליגא על רבנן דתמן. והשתא קאמר רבי יוחנן מאי רבנן דהכא ומאי רבנן דתמן:
ותני כן. דתניא הכי שנים אומרים כו' וזהו כדקאמר רבי יוחנן בבבלי כתובות דף כ''ב דראה דבריו של רבי מנחם בר' יוסי דקאמר התם תצא בגירושין ולא ראה דבריו במיתה וכדמפרש טעמא לקמן:
תמן אמרי. בבבל אומרים וזהו ת''ק של רבי מנחם בר' יוסי התם דאין חילוק בין במיתה בין בגירושין לא תצא והיינו דקאמר לעיל דאם מדמינן המתניתין לעדי מיתה וקתני תצא פליגא על כולהו דבין רבנן דתמן ובין רבנן דהכא סברי בעדי מיתה לא תצא ואם לעדי גירושין מדמית לה לא פליגא אלא על רבנן דתמן:
על דעתיה כו'. השתא מפרש לטעמייהו במאי פליגי וקאמר דבשלמא ע''ד דרבנן דתמן ניחא דלא מחלקי בין מיתה לגירושין דהואיל תרי ותרי נינהו הוי ספיקא דרבנן ולא תצא וליכא למימר דלוקמה אחזקה קמייתא דהכא איכא חזקה דאשה דייקא ומנסבא ומרע להך חזקה וכדכתבו התוס' שם ומיירי שניסת לא' מעדיה והיא אומרת ברי לי כדמוקי התם:
אלא ע''ד דרבנן דהכא. דמחלקי מ''ט דמה בין מיתה לגירושין:
ר''ז אמר לה סתם. ולא בשם רבי יוחנן:
הלכה: אָֽמְרוּ לָהּ מֵת בַּעֲלֵיךְ כול'. אָֽמְרוּ לָהּ מֵת בַּעֲלֵיךְ וְנִתְקַדְּשָׁה כול'. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. אֵין לָהּ אֶלָּא מִשּׁוּם זֵיהוּם כְּהוּנָּה וְאֵין בֵּית דִּין מְזָהֲמִין לָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
זה חולץ. היבם חולץ לה וזה השני מקיים דאע''ג דנשאת באיסור כשהיבם חולץ לה מותר לקיימה ורישא דהך מתני' שאני דליכא יבם להתירה והילכך תצא:
תצא. וכמתני' דפרק הזורק שם ורבי ירמיה מוקי להאי מתני' כר''מ דלקמן דקס''ד דפליגי אף בזה:
היך סבר רבי. בזה:
חזור בך. דאם לא תחזור אני כותב עליך זקן ממרא שאתה חולק על החכמים דלא פליגי אלא בהולד ממזר וכדלקמן:
מתניתא. תוספתא פ''ו דגיטין מסייע לר''י דאמר תצא דקתני התם על מתני' דהכונס את יבמתו והלכה צרתה ונשאת לאחר ונמצאת זאת שהי' איילונית כו' פ' הזורק שם:
תצא כו'. ומסייע בתוספתא כדברי ר''מ כו':
וחכמים אומרים אין ממזר ביבמה לא אמרי אלא אין ממזר ביבמה. כדאמרי' פ' החולץ הא לצאת תצא דלא פליגי בהא אר''מ:
והתנינן. בניחותא:
ואמר כו' ל''ג דהרי רבי יוחנן לעיל אמר כך וכן ליתא להא שם:
גמ' רבי יוחנן כו' אין לה אלא משום זיהום כהונה. בזה דנותן לה האחרון גט דאין אלא חשש זיהום בעלמא ואין ב''ד מזהמין אותה לפסלה מן הכהונה משום ריח הגט דאין כאן אפילו ריח הגט הואיל ואינה צריכה:
גמ' לא היתה צריכה כו'. בעלמא קאי יבמה שהיתה זקוקה ליבם ונשאת לאחר בלא חליצה ופליגי בה רבי ירמי' ור''י וכן גרסינן להאי סוגיא בגיטין פרק הזורק הל' ז':
משנה: אָֽמְרוּ לָהּ מֵת בַּעֲלֵיךְ וְנִשֵּׂאת וְאַחַר כָּךְ אָֽמְרוּ לָהּ קַייָם הָיָה וּמֵת תֵּצֵא וְהַוְולָד הָרִאשׁוֹן מַמְזֵר וְהָאַחֲרוֹן אֵינוֹ מַמְזֵר. אָֽמְרוּ לָהּ מֵת בַּעֲלֵיךְ וְנִתְקַדְּשָׁה וְאַחַר כָּךְ בָּא בַעֲלָהּ מוּתֶּרֶת לַחֲזוֹר לוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן לָהּ הָאַחֲרוֹן גֵּט לֹא פְסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה. אֶת זוֹ דָרַשׁ רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן מַתָּיא. וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ. וְלֹא מֵאִישׁ שֶׁאֵינוֹ אִישָׁהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אמרו לה מת בעליך וניסת כו' תצא. דקנסינן לה אעפ''י שכבר מת משום דאיבעי לה לאמתוני ולחקור האמת ולית לה כתובה ולא שום תנאי כתובה. נ''י:
הוולד הראשון. שהיה לה בעודנו חי:
והולד האחרון אינו ממזר. ולדברי הרא''ש ז''ל ממזר מדבריהם מיהא הוי וכ''כ הנ''י:
מותרת לחזור לו. דאין צריכה גט מן האחרון דאין חוששין כאן שמא יאמרו גירש זה וקידש זה כו' כדלעיל בנשאת דהכא תלו למימר דבטעות הוו קידושין והואיל לא עבדא איסורא לא קנסו רבנן כדפרישית לעיל ריש פירקין:
לא פסלה מן הכהונה. כדמפרש בגמ':
מתני' אמר לה מת בנך כו' והולד ראשון ואחרון ממזר. אליבא דכ''ע שהרי פוגע באשת אחיו שלא במקום מצוה ובכרת היא:
הלכה: אָֽמְרוּ לָהּ מֵת בְּנֵךְ כול'. לֹא הָֽיְתָה צְרִיכָה לְהִינָּשֵׂא אֶלָּא לְהִתְייַבֶּם. וְהוּא יְבָמָה שֶׁנִּישֵּׂאת בְּלֹא חֲלִיצָה. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר. זֶה חוֹלֵץ וְזֶה מְקַייֵם. רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. תֵּצֵא. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי הִילָא. תֵּצֵא. רִבִּי יוֹסֵי שְׁאִיל לְרִבִּי פִינְחָס. הֵיךְ סָבַר רִבִּי. אָמַר לֵיהּ. כְּרִבִּי יִרְמְיָה. אָמַר לֵיהּ. חֲזוֹר בָּךְ. דִּלֹא כֵן אֲנִי כוֹתֵב עָלֶיךָ. זָקֵן מַמְרֵא. אָמַר רִבִּי זְבִידָא. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן. תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה וּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר דְּבָרִים בָּהּ. כְּדִבְרֵי רִבִּי מֵאִיר שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רִבִּי עֲקִיבָה רַבּוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. אֵין מַמְזֵר בִּיבָמָה. לֹא אָמַר אֶלָּא אֵין מַמְזֵר בִּיבָמָה. הָא לָצֵאת תֵּצֵא. וְהָתַנִּינָן תֵּצֵא. וְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. תֵּצֵא.
Pnei Moshe (non traduit)
זה חולץ. היבם חולץ לה וזה השני מקיים דאע''ג דנשאת באיסור כשהיבם חולץ לה מותר לקיימה ורישא דהך מתני' שאני דליכא יבם להתירה והילכך תצא:
תצא. וכמתני' דפרק הזורק שם ורבי ירמיה מוקי להאי מתני' כר''מ דלקמן דקס''ד דפליגי אף בזה:
היך סבר רבי. בזה:
חזור בך. דאם לא תחזור אני כותב עליך זקן ממרא שאתה חולק על החכמים דלא פליגי אלא בהולד ממזר וכדלקמן:
מתניתא. תוספתא פ''ו דגיטין מסייע לר''י דאמר תצא דקתני התם על מתני' דהכונס את יבמתו והלכה צרתה ונשאת לאחר ונמצאת זאת שהי' איילונית כו' פ' הזורק שם:
תצא כו'. ומסייע בתוספתא כדברי ר''מ כו':
וחכמים אומרים אין ממזר ביבמה לא אמרי אלא אין ממזר ביבמה. כדאמרי' פ' החולץ הא לצאת תצא דלא פליגי בהא אר''מ:
והתנינן. בניחותא:
ואמר כו' ל''ג דהרי רבי יוחנן לעיל אמר כך וכן ליתא להא שם:
גמ' רבי יוחנן כו' אין לה אלא משום זיהום כהונה. בזה דנותן לה האחרון גט דאין אלא חשש זיהום בעלמא ואין ב''ד מזהמין אותה לפסלה מן הכהונה משום ריח הגט דאין כאן אפילו ריח הגט הואיל ואינה צריכה:
גמ' לא היתה צריכה כו'. בעלמא קאי יבמה שהיתה זקוקה ליבם ונשאת לאחר בלא חליצה ופליגי בה רבי ירמי' ור''י וכן גרסינן להאי סוגיא בגיטין פרק הזורק הל' ז':
משנה: אָֽמְרוּ לָהּ מֵת בְּנֵךְ וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעֲלֵיךְ וְנִתְיַבְּמָה וְאַחַר כָּךְ אָֽמְרוּ לָהּ חִילּוּף הָיוּ הַדְּבָרִים תֵּצֵא וְהַוְולָד הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן מַמְזֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אמרו לה מת בעליך וניסת כו' תצא. דקנסינן לה אעפ''י שכבר מת משום דאיבעי לה לאמתוני ולחקור האמת ולית לה כתובה ולא שום תנאי כתובה. נ''י:
הוולד הראשון. שהיה לה בעודנו חי:
והולד האחרון אינו ממזר. ולדברי הרא''ש ז''ל ממזר מדבריהם מיהא הוי וכ''כ הנ''י:
מותרת לחזור לו. דאין צריכה גט מן האחרון דאין חוששין כאן שמא יאמרו גירש זה וקידש זה כו' כדלעיל בנשאת דהכא תלו למימר דבטעות הוו קידושין והואיל לא עבדא איסורא לא קנסו רבנן כדפרישית לעיל ריש פירקין:
לא פסלה מן הכהונה. כדמפרש בגמ':
מתני' אמר לה מת בנך כו' והולד ראשון ואחרון ממזר. אליבא דכ''ע שהרי פוגע באשת אחיו שלא במקום מצוה ובכרת היא:
שְׁנַיִם אוֹמְרִים נִתְקַדְּשָׁה. וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא נִתְקַדְּשָׁה. רִבִּי יוֹנָה מְדַמֵּי לָהּ לַחֲלָבִין. אִילּוּ שְׁנַיִם אוֹמְרִים. פְּלוֹנִי אָכַל חֵלֶב. וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים. לֹא אָכַל חֵלֶב. שֶׁמָּא אֵינוֹ מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי מִסָּפֵק. וְהָכָא יִתֵּן גֵּט מִסָּפֵק. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי. לֹא תְדַמִּינָהּ לַחֲלָבִין. שֶׁכֵּן אֲפִילוּ אָמַר. לִבִּי נוֹקְרֵינִי. מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹסֵי. שְׁנַיִם אוֹמְרִים. נִתְקַדְּשָׁה. וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים. לֹא נִתְקַדְּשָׁה. לֹא תִינָּשֵׂא. וְסֵיפָא פְלִיג עַל רִבִּי יוֹנָה. אִם נִשֵּׂאת תֵּצֵא. אָמַר רִבִּי מָנָא. לֹא דְּרִבִּי יוֹסֵי אוֹמַר. תִּינָּשֵׂא. וְלֹא דְרִבִּי יוֹנָה אָמַר אִם נִשֵּׂאת תֵּצֵא. לֹא אָמַר אֶלָּא לֹא תְדַמִּינָהּ לַחֲלָבִים. שֶּׁאֲפִילוּ אָמַר. לִבִּי נוֹקְרֵינִי. מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא כו'. כלומר דרבי יונה רצה לדמות לחלבים והיינו טעמא דלא תנשא לכתחילה אלא נותן גט מספק וקא''ל רבי יוסי לא תדמינה לחלבים דשאני התם שאפילו כו' ולא דמיין להדדי אבל בגופא דדינא לא פליגי ובין לר' יונה ובין לר' יוסי לכתחילה לא תנשא ואם נשאת לא תצא:
א''ר מנא. לא היא דלא רבי יוסי אמר דתנשא אפילו לכתחילה ולא דרבי יונה סבר דאפילו דיעבד תצא:
מתני' פליגא על רבי יוסי. ברייתא דלעיל דקס''ד דרבי יונה לגמרי מדמי לחלבין דבחזקת ספק א''א קיימא ואפילו בדיעבד אם ניסת תצא וכן רבי יוסי לא מדמי לה ולא חייש לה כלל לקידושין ואפילו לכתחילה והילכך פריך לרבי יוסי מרישא דברייתא דקתני לא תנשא וסיפא קשיא לרבי יונה דקתני אם נשאת תצא:
וא''ל רבי יוסי. דשאני חלבין שכן אפילו ליכא עדים כלל והוא בעצמו אמר לבי נוקדני או נוקרני וחדא היא כלומר שלבי מפקפק ומסופק אני מביא אשם תלוי:
דרבי יונה מדמי לחלבין. כמו דהתם ב' אומרים אכל חלב וב' אומרים לא אכל דמביא אשם תלוי מספק וה''נ דנותן גט מספק:
שנים כו'. מילתא באפי נפשה היא דפליגי רבי יונה ורבי יוסי בשנים אומרים כו':
מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁנַיִם אוֹמְרִים. 56b נִשְׁבֵּית וְהִיא טְהוֹרָה. וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים. נִשְׁבֵּית וְהִיא טְמֵיאָה. לֹא תִינָּשֵׂא. וְאִם נִישֵּׂאת לֹא תֵצֵא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מֵאַחַר שֶׁאֵילּוּ אוֹמְרִים. טְהוֹרָה. וְאֵילּוּ אוֹמְרִים. טְמֵיאָה. כְּמִי שֶׁאֵילּוּ אוֹמְרִים. נִשְׁבֵּית. וְאֵילּוּ אוֹמְרִים. לֹא נִשְּׁבֵּית. וְאָנוּ כְּחַיַן מִפִּיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ר יוסי. דשאני גבי שבוי' דמאחר כו' ואנו כחיין מפיה והוי כאומרת נשביתי וטהורה אני ומ''מ לכתחילה לא תנשא דהוי תרי לבהדי תרי והא דלא אמרינן הכי בנתגרשה דבשבוי' הקלו וכהאי גוונא אמרינן התם:
מתני' פליגא על רבי יוחנן. תוספתא בפ''ב דכתובות ושם גריס עד אומר נשבית והיא טהורה כו' ותניא לא תצא ומ''ש מנתגרשה דרבי יוחנן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source